חזרה לשם מקורי
הרב יניב חניאחתשריתשעד12/09/2013
שאלה:
שלום כבוד הרב, שמי המקורי הינו ברטה, לפני כשנתיים יעצו לי להוסיף לשמי את השם יעל, מכיוון שאני עדיין רווקה ולכן שיניתי ליעל ברטה וקראו לי בשני השמות, הצגתי את עצמי בשם יעל. הוספתי את השם יעל, אך אני לא מרגישה שינוי מהותי וכמובן שאני עדיין רווקה, אני לא מרגישה חיבור מלא לשם, למרות שאני אוהבת שם זה ואף אני מרגישה חצויה בין שני השמות מכיוון שהרגשתי חיבור מלא לשמי המקורי, מהי המלצתך? האם להשאיר את השם יעל כשם שני בלבד ולהקרא בשם ברטה בחיי היום יום? האם למחוק את השם יעל כלל, או כל המלצה אחרת?
תשובה:
אני סבור שמכיוון שכבר הוספת את השם, את יכולה להשאיר אותו כשם שני לא בשימוש (יש הרבה שמות כאלו), אילו היית מתייעצת איתי מראש לא הייתי ממליץ בכלל לשנות שם, אבל אם כבר הוא הוסף, תשאירי אותו ותציגי את עצמך בשם שאת אוהבת יות רומקושרת לו יותר.תשובות נוספות בנושא-
בתי דין
על פי ההלכה בודאי שפוסקים על פי בית דין רבני, הפניה למה שמכונה בהלכה "ערכאות", דהיינו בתי משפט שלא על פי ההלכה היהודית היא אסורה ומותרת רק במקרה שבו אין שום אפשרות אחרת לכפות את הצד השני להידיין.
על פי ההלכה בודאי שפוסקים על פי בית דין רבני, הפניה למה שמכונה בהלכה "ערכאות", דהיינו בתי משפט שלא על פי ההלכה היהודית היא אסורה ומותרת רק במקרה שבו אין שום אפשרות אחרת לכפות את הצד השני להידיין.
המקור לחתן מעונה
חפשתי רבות תשובות לשאלתך (שגם לי הציקה מספר פעמים בעבר) אולם לא מצאתי התייחסות ישירה.
מה שכן מצאתי: אצל האשכנזים חתן תורה קורא מ"מעונה אלוהי קדם", זהו הסיום של התורה.
באופן כללי, במדרש הציטוט הזה ("מעונה אלוהי קדם") הוא ציטוט חשוב ומרכזי המופיע מספר פעמים.
לדעתי המנהג הספרדי הוא שילוב של שני דברים:
א) משהו הנובע ממנהגם של האשכנזים, שעבורם זהו חתן תורה (הספרדים נוהגים לקרוא לחתן תורה את כל הקריאה מתחילתה).
ב) העובדה שהקריאה הסמוכה למשלים היא קריאה מכובדת תמיד, אצלנו בבית הכנסת אף מוכרים אותה כל שבת בתור
"סמוך", לא כל שכן הסמוך לסיום התורה כולה.
כלומר- הספרדים הכירו,כמובן, את החשיבות של הקריאה הזו אצל האשכנזים (שאצלם זה חתן תורה), את החשיבות של הפסוק הזה במדרשים... והתרגלו מכל שבת רגילה שעליית סמוך היא עליה חשובה... כל זה ביחד יצר, במשך הדורות, בשמחת תורה חתן "חדש" שאותו מכרו בכסף רב- חתן מעונה.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
חפשתי רבות תשובות לשאלתך (שגם לי הציקה מספר פעמים בעבר) אולם לא מצאתי התייחסות ישירה.
מה שכן מצאתי: אצל האשכנזים חתן תורה קורא מ"מעונה אלוהי קדם", זהו הסיום של התורה.
באופן כללי, במדרש הציטוט הזה ("מעונה אלוהי קדם") הוא ציטוט חשוב ומרכזי המופיע מספר פעמים.
לדעתי המנהג הספרדי הוא שילוב של שני דברים:
א) משהו הנובע ממנהגם של האשכנזים, שעבורם זהו חתן תורה (הספרדים נוהגים לקרוא לחתן תורה את כל הקריאה מתחילתה).
ב) העובדה שהקריאה הסמוכה למשלים היא קריאה מכובדת תמיד, אצלנו בבית הכנסת אף מוכרים אותה כל שבת בתור
"סמוך", לא כל שכן הסמוך לסיום התורה כולה.
כלומר- הספרדים הכירו,כמובן, את החשיבות של הקריאה הזו אצל האשכנזים (שאצלם זה חתן תורה), את החשיבות של הפסוק הזה במדרשים... והתרגלו מכל שבת רגילה שעליית סמוך היא עליה חשובה... כל זה ביחד יצר, במשך הדורות, בשמחת תורה חתן "חדש" שאותו מכרו בכסף רב- חתן מעונה.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
סיפורים גסים
יש בתורה איסור של לא תתורו אחרי לבבכם, שאחת המשמעויות שלו היא שאסור להרהר בהרהורי עריות. אסור לדמיין דברים לא צנועים וכדומה... בעקבות איסור זה חכמים גם אסרו להתבונן על בגדי אשה, להתבונן על חיות שמזדווכות וכדומה.
חכמים גם אומרים שהרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה! כדי להראות עד כמה בסופו של דבר המחשבות הלא צנועות משפיעות על הנפש...
ברור לחלוטין שקריאת סיפורים לא צנועים גורמת להרהורים (ולעיתים קרובות גם לשז"ל ודומה...) ולכן ברור שאסור לקרוא אותם. יתכן שאם אסור יותר מהמעשה עצמו... זה לא פשוט בימינו, שבהם הדברים הללו הפכו כמעט להיתר, וזה נמצא בכל מקום... אבל זה עדיין אסור.
יש בתורה איסור של לא תתורו אחרי לבבכם, שאחת המשמעויות שלו היא שאסור להרהר בהרהורי עריות. אסור לדמיין דברים לא צנועים וכדומה... בעקבות איסור זה חכמים גם אסרו להתבונן על בגדי אשה, להתבונן על חיות שמזדווכות וכדומה.
חכמים גם אומרים שהרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה! כדי להראות עד כמה בסופו של דבר המחשבות הלא צנועות משפיעות על הנפש...
ברור לחלוטין שקריאת סיפורים לא צנועים גורמת להרהורים (ולעיתים קרובות גם לשז"ל ודומה...) ולכן ברור שאסור לקרוא אותם. יתכן שאם אסור יותר מהמעשה עצמו... זה לא פשוט בימינו, שבהם הדברים הללו הפכו כמעט להיתר, וזה נמצא בכל מקום... אבל זה עדיין אסור.
היתר לאוננות או שזל?
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
נידה בתקופת הבלות
אם את רואה ודאי דם, הרי שההלכות זהות לחלוטין לנידה בימי הנעורים. יש לשמור 7 נקיים, מקווה בברכה וכל הדברים.
ההבדל בא לידי ביטוי בספקות למיניהן, שבהם מקלים יותר לאישה שהפסיקה לראות (אני מבין שבמקרה שלך זה לא ספק). והן בנושא ה"ווסתות", שהוא המתנה ביום השלושים. כרגע את מודרת כמי שאין לה וסת קבוע ולכן את צריכה לפרוש מבעלך ביום השלושים ובתאריך העברי בלבד. אם תקבלי שלושה פעמים ברצף, תחזרי לגדר של וסת קבוע.
בברכת חדש נעורינו כקדם, לכל עם ישראל.
אם את רואה ודאי דם, הרי שההלכות זהות לחלוטין לנידה בימי הנעורים. יש לשמור 7 נקיים, מקווה בברכה וכל הדברים.
ההבדל בא לידי ביטוי בספקות למיניהן, שבהם מקלים יותר לאישה שהפסיקה לראות (אני מבין שבמקרה שלך זה לא ספק). והן בנושא ה"ווסתות", שהוא המתנה ביום השלושים. כרגע את מודרת כמי שאין לה וסת קבוע ולכן את צריכה לפרוש מבעלך ביום השלושים ובתאריך העברי בלבד. אם תקבלי שלושה פעמים ברצף, תחזרי לגדר של וסת קבוע.
בברכת חדש נעורינו כקדם, לכל עם ישראל.
עקירת עצי אוייב בזמן מלחמה
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
אני סבור שהוא רלוונטי לגבינו לגבי גרימת נזק לשטחים של האוייב ללא מטרה. יש מדיניות מלחמתית כזו, שקרויה "אדמה חרוכה" ואני חושב שהיא אסורה על פי התורה אם אין סיבה אמיתית לכך.
אני סבור שהמצב ביהודה ושומרון הוא לא מלחמה של ממש, אולם יש בו מצבים של מלחמה, ולכן לעיתים יש מקום להשמדת עצים, נניח אם יש סיכוי שיסתתרו שם מחבלים, יצאו משם פיגועים וכדומה... במקרים אחרים זה יהיה אסור להשמיד עצים.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
